רוזנברג נ' הראל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפני תביעה כספית ע"ס של 2,919 ₪, שעניינה נזקים עקיפים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב רכבו, מסוג סובארו אימפרזה, ביום 15.7.08 (להלן "הרכב").

2.עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום התאונה בשעה 11:00 בלילה, ובעוד רכבו של התובע נמצא במצב של עצירה ברמזור, הגיעה הנתבעת מס' 2 (להלן "הנתבעת") עם רכבה, מסוג יונדאי ג'טס, ופגעה ברכבו מאחור.

התביעה נשענת על חוות דעת שמאי לפיה הוערך הנזק בסך של 17,559 ₪ ועל אישור הפסדים של מבטחת רכבו של התובע, לפיה גובה ההשתתפות העצמית עומד ע"ס של 1,973 ₪ וגובה ההשתתפות העצמית בירידת ערך ע"ס של 946 ₪.

3.בכתב ההגנה לא ביקשו הנתבעות לחלוק על אחריות הנתבעת לתאונה, וחלקו על הנזק בלבד. לטענתן, בעת שנסעה הנתבעת, במהירות נמוכה, פגעה קלות ברכבו של התובע מאחור. זאת ועוד, הנזק ברכבו של התובע מופרז ואינו מתיישב עם נסיבות התאונה ועם העובדה כי לרכב הנתבעת נגרם נזק קל בלבד.

4.בדיון בפני העידו התובע, הנתבעת וחוקר מטעם הנתבעת מס' 1 (להלן "החוקר").

התובע חזר על האמור בכתב התביעה. הוא העיד כי יום לאחר התאונה בבוקר, הודיע לסוכן ולשמאי על התאונה וכי הוא פנה עם רכבו למוסך, שם צולם הרכב.

התובע השיב, עת נשאל לעניין גובה הנזק שאושר בחו"ד השמאי, כי מאחר והרכב היה באחריות לא נעשו עבודות פחחות, אם כי הוחלפו חלקי הרכב שנפגעו, דבר אשר הביא לסכום חוה"ד.

הנתבעת בתורה העידה כי לאחר התאונה היא ראתה ש"קימטה' את המכסה של תא המטען ואת הפגוש, אבל לא גרמה לנזק הגדול המשתקף בתמונות שהוגשו ע"י התובע.

שני הצדדים העידו כי לא צילמו את הרכבים ממש לאחר התאונה.

החוקר מטעם חברת הביטוח העיד כי הוא חקר את המקרה בחודש 11/08 (כמה חודשים לאחר התאונה) וכי התובע לא הסכים להיפגש איתו. הוא העיד כי בחקירתו 'גילה' כי הנתבעת בדקה את רכבה במוסך שבועיים לאחר התאונה וכי אושר נזק קל בסך של כ - 2,200 ₪. כן 'העיד' כי הנזק שנגרם לרכב התובע לא תואם את היקף הנזק המתועד בחוה"ד.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתיהם ולאחר שעיינתי במסמכים שהונחו בתיק ביהמ"ש, נחה דעתי לקבל את התביעה. אלה נימוקיי לכך בתמצית;

א. ראש וראשון אציין כי לא מצאתי לייחס לעדותו של החוקר כל משקל, שכן הוא לא תרם – כחוקר – למחלוקת בפני מאום. הוא לא חקר את התובע ולא מי מטעמו ולא מסר עדות היכולה להשליך על שאלת הנזק (דוגמת עדות אודות מצב קודם של הרכב ו/או תאונה מאוחרת בה היה מעורב). החקירה שערך עם הנתבעת מס' 2, לא העלתה כל ממצא עובדתי ואף עדותו לפיה היא מסרה כי "לא ראתה נזק ברכב השני" סותרת את עדותה של הנתבעת עצמה בפני.

עדות החוקר כי הנזק ברכב של התובע היו "גדול מאוד" וכי "נזק כזה לא יכול היה להיגרם מבחינת היקף נזק" הינה עדות שבמומחיות שמובאת ע"י מי שאינו מומחה ומכאן איני מוצאת לייחס לה משקל. החוקר השיב, לשאלת ביהמ"ש, כי אינו שמאי במקצועו ודומה כי עדותו אינה אלא סיכום טענותיה של הנתבעת.

ב. התאונה אירעה בשעת לילה של יום 15.7.08. התובע העיד כי למחרת היום בבוקר נבדק הרכב וצולם במוסך ועדותו זו עולה בקנה אחד עם תאריך בדיקת השמאי המתועד בחוה"ד, לאמור 16.7.08 ומיקום הבדיקה הרשום (מוסך). יודגש כי התאריך 27.8.08 המופיע בחלק שמאלי עליון של חוה"ד הינו תאריך עריכתה, כאשר במקום המיועד לציון תאריך הבדיקה נרשם 16.7.08 (ראה עמ' 4 לחוה"ד). תאריך 16.7.08 הינו גם 'תאריך הפתיחה' הנקוב במסמכי המוסך בו תוקן הרכב, ואשר צורפו לחוה"ד כחלק ממנה.

בנסיבות אלה ובשים לב לכך שהנתבעות לא ביקשו לחקור את השמאי, סבורתני כי הנטל עובר לנתבעות להוכיח כי הנזק הנטען ע"י התובע הינו נזק מופרז ו/או נזק שאינו יכול להיגרם כתוצאה מפגיעת רכבה של הנתבעת מאחור. בנטל זה, הנתבעות לא עמדו.

נקודת המוצא הינה, איפוא, כי עצם קיומם של פערים בנזקים שנגרמו לשני הרכבים, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי נזקו של התובע אינו נזק שנגרם ע"י פגיעת רכבה של הנתבעת.

הנתבעות לא טענו, וממילא לא הוכיחו, כי הנזק המתואר קשור למצב ו/או תאונה קודמת של הרכב ודומה כי טענתן העיקרית הינה, כי רכבה של הנתבעת והנזק שנגרם לו בתאונה אינם מתיישבים עם הנזק הנטען ע"י התובע, אלא שלדידי, טענה זו בנסיבות העניין, מחייבת ביסוס באמצעות חוות דעת של איש מקצוע, שכן אין מדובר באחד מאותם מקרים בהם די בעיון בתמונות כדי להסיק מסקנות ברורות בדבר אי התאמת הנזקים (דוגמת אי התאמה במוקדי הנזק, מיקומם, צורתם ו/או גובהם).

עיינתי חזור ועין בתמונות שני הרכבים לאחר התאונה ולא מצאתי בסיס לקבוע כי הנזק ברכב של התובע לא יכול היה להיגרם כתוצאה מפגיעה הנתבעת בו מאחור וגם לא בסיס לקביעה כי הנזק ברכב של הראשון אינו תואם את הנזק ברכבה של הנתבעת. קביעה מסוג זה, יש לבססה על חוות דעת של איש מקצוע וחוות דעת כזו לא הוגשה.

ג. אני מקבלת את גרסתו של התובע בדבר התרחשות התאונה ובדבר הנזקים שנגרמו. עדותו של התובע בדבר מצבו הקודם של הרכב ובדבר מועד בדיקת הרכב לא נסתרו והיא מקובלת עלי, כאשר מנגד לא הובאה כל ראייה היכולה לערער את גרסתו. בעניין זה אוסיף כי לאור העובדה שהתאונה אירעה בשעת חשיכה, בהחלט ייתכן כי הנתבעת לא הבחינה בכל הנזקים שנגרמו ולא הצליחה להתרשם מהיקפו של הנזק.